זכור לי גם ילד בשם אליקים שלא היה בקשר עם אמו, אך אהב את מרכז חי ובפרט את החתולים. במיוחד אהב את החתולה הצעירה שהמליטה לא מכבר והיה הולך אחריה, מחפש אותה בכל מקום וקורא לה “The Mother”. שיכנענו אותו שיקרא לה בשם עברי, וזוהי החתולה שנקראת אמא. עד היום אמא החתולה מהלכת ברחבי נווה צאלים ונמצאת בעיקר במרכזים שבהם אהב לפעול. גיבור החתול הובא על ידי אורנה מהדירה ברח’ בן גוריון. הוא היה גור קטן שמצאה מנסה להתחמם ביום חורף קר במנוע מכונית חונה. אורנה סיפרה שכנראה אמו נטשה אותו. היא החליטה להיות לו לאם והביאה אותו למרכז חי. היא זו שנתנה לו את השם גיבור, כי הצליח לשרוד למרות הנטישה של האם. אורנה לא עזבה אותו וטיפלה בו במסירות כל עוד היה גור. כשגדל אמנם דאגה לו ואהבה אותו, אולם התלהבותה פחתה. שלומית אוהבת מאוד חתולים וגם מכירה כל חתול וחתול ואת האופי המיוחד שלו. בספר החתולים שהכינה כתבה: “אם לפני בואי לנווה צאלים הייתם אומרים לי שאטפח ואלטף חתולים והם יהפכו לחברים הכי טובים שלי, הייתי אומרת שאתם הוזים”. “שלומית חתולים” מכנים אותה הילדים הצעירים, ומחפשים אותה כדי להתייעץ עם איזה חתול כדאי או לא כדאי להתחבר. לכל חתול יש טריטוריה מועדפת במרחב ושעון ביולוגי מדויק להפליא, המצלצל בתוכו בכל יום בשעה 07:20 – שעת ההאכלה הראשונה במרכז חי. לכאורה זו אמורה להיות שעת ההאכלה היחידה ביום, אך כמו בנווה צאלים – תכנון יום לחוד ומציאות לחוד. בשעה 08:20, כשמסתיימת שיחת בוקר והחתולים פוגשים את ילדי התקינות, הם מייללים כמספרים להם: “לא אכלנו מספיק”. פעמים רבות הילדים מאמינים להם ומוסיפים לצלחותיהם עוד מנה ליתר ביטחון. בשעת צהריים פתאום מתקבצים כל החתולים שוב לקבל שאריות טעימות ממרכז אירוח. בשיטוט ברחבי נווה צאלים תוכלו לראות שלכל חתול יש מקום קבוע, חברים מבני מינו וגם ילד שאוהב אותו ודואג לו באופן ייחודי. לא ברור מי בחר במי – החתול בילד/ה או הילד/ ה בחתול? בכל זמן נתון יש במעון למעלה מ-20 חתולים. תשאלו בוודאי מאין הם מגיעים? אנו במרכז חי מאמינות שבקרב חתולים באזור מתרוצצת השמועה: “ברמות השבים, ברחוב הברושים, יש מקום שיודע לטפל בחתולים”.