05:30-08:00
השכמה לנוי
קבוצת המשכימים
מה גורם לקבוצת ילדים לקום, מרצונם החופשי, בכל בוקר בשעה 05:30? מה מושך אותם להיפגש עם עמנואל, שמרכז את תחום הנוי בנווה צאלים יותר מארבעים שנה, לשתות כוס תה או קפה ולצאת לגרף ולטאטא את שבילי המקום?
מה הופך את ההשכמה המיוחדת הזאת לעקבית ויציבה עבור הילדים שבוחרים בכך? התשובה משתנה מילד לילד. רבים מתייחסים לשקט של הבוקר, לפני שהמקום מתעורר לחיים. יש שמתייחסים לעבודת הטאטוא כאל מדיטציה נכונה לפתיחת היום, יש שאוהבים לעבוד לבד ויש שבוחרים לעבוד בזוגות.
קבוצת המשכימים כיחידה מגובשת וכסמל
קבוצת המשכימים הפכה עם השנים לסמל, ליחידה מגובשת ויוקרתית, אך כזו שפתוחה לכל אחד ואחת ומאפשרת לכל ילדה וילד התנסות חד פעמית או מתמשכת. ילדים רבים, בעיקר החדשים שרק הגיעו, עדיין אינם מצליחים להבין מה גורם לחבריהם לקום מרצונם החופשי בקיץ ובחורף, אף שהיו יכולים להישאר במיטתם. גם הצוות לא תמיד מבין זאת, ואפילו לא כל חברי הקבוצה. אך כולם שמים לב לתהליך העמוק שעובר כל ילד בקבוצת המשכימים, שהיא רק דוגמה אחת מני רבות לקבוצות המיוחדות המתקיימות במהלך השבוע בנווה צאלים.
עמנואל וההשכמה לנוי:
הגעתי לנווה צאלים כשהייתי בן 12. הייתי ילד לא מסודר, שקוע בבעיות עם עצמי ועם הסובבים אותי.
אחת הפעילויות המשמעותיות שבהן לקחתי חלק במעון, אם לא המשמעותית שבהן, היתה ההשכמה לנוי.
קשה להסביר מהי “השכמה לנוי” לאנשים המגיעים מחוץ לנווה צאלים. למרבית האנשים הפעילות הזו תיראה, אולי, כפעילות אינטנסיבית של תחזוקת גינות המעון, המתבצעת בשעת בוקר מוקדמת. אבל, למעשה, ההשכמה לנוי אינה רק פעילות של טאטוא, גירוף או כיסוח דשא – אלא הכנה לחיים שאחרי המעון, בין אם בצבא, בעבודה או באוניברסיטה. בתקופה הארוכה שבה הייתי בנווה צאלים, זכורות לי שעות בוקר מוקדמות רבות שבהן עמנואל היה מגיע להעיר את המשכימים, ומפציר בילדים המתקשים להתעורר (ביניהם אני) שלא יוותרו ויחזרו לישון, אלא יצטרפו לפעילות.
העובדה שיכולתי לקרוא לעצמי “משכים לנוי” אחרי שנתיים רצופות של התמדה, בדיעבד שימשה לי אמירה פנימית של “אני יכול לעשות כל דבר שארצה, כל עוד אתמיד בו” – גישה שאני מאמץ גם כיום, למעלה מעשר שנים אחרי שסיימתי את נווה צאלים.
אני חב לעמנואל את הצלחתי, כי בלעדיו הייתי “נשאר לישון” גם בחיים עצמם.
כ א.ר
